פרק ו פסוק כט

וְאֵת֩ כָּל־קִיר֨וֹת הַבַּ֜יִת מֵסַ֣ב ׀ קָלַ֗ע פִּתּוּחֵי֙ מִקְלְעוֹת֙ כְּרוּבִ֣ים וְתִמֹר֔וֹת וּפְטוּרֵ֖י צִצִּ֑ים מִלִּפְנִ֖ים וְלַחִיצֽוֹן׃

וְתִמֹר֔וֹת =א! (כתיב מלא וי״ו); המקום מטושטש ביותר, אמנם ניתן להבחין בשאריות האות וי״ו באופן ברור בהגדלה (ברויאר ציין את הכתיב המלא וי״ו רק בספק).

פרק כ פסוק כט

וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַתִּקְרַב֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיַּכּ֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־אֲרָ֛ם מֵאָה־אֶ֥לֶף רַגְלִ֖י בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃

נֹֽכַח־אֵ֖לֶּה =א?,ל,ש1,ק ("נכח" מוקפת ובגעיה), וכך הכריע ברויאר וכמו כן בקורן; המקף בכתר מטושטש אבל שרידיו נראים באופן ברור בצילום, וגם הקו מתחת לאות נו״ן ישר.