פרק ה פסוק ב
אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י
רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל
קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃
קְוֻצּוֹתַ֖י =ש1
ובדפוסים (וכן הכריעו דותן ברויאר ומג״ה)
- ל!=קְוֻּצּוֹתַ֖י (נקודת שורוק בנוסף לקובוץ בוי״ו)
- יש סימן קצת מטושטש אך עדיין ברור של קובוץ מתחת לאות וי״ו <קְוֻּצּוֹתַ֖י>.
- ייבין ה.11 (עמ' 65-66) כתב: ב-2 מקומות מצויה ו ואחריה u באמצע תיבה, ושתיהן נשתמרו ב''לש1'' בלבד:
קְוּצּוֹתַ֖י (''ל'' שה"ש ה,ב; כנראה נמחק קבוץ תחת ו; אפאראט ב"ה: קְוֻּ; ''ש1'' קְוֻצּ),
קְוּצּוֹתָיו֙ (''ל'' שם, יא; לא נראית מחיקה בו'; ''ש1'' קְוֻצּ). אפשר שהניקוד המקורי ב''ל'' או במקור
שהעתיק ממנו היה: וֻּ, היינו: בנקודה בו' להדגשת מבטאה התנועי ובקבוץ לתנועת u, אך מנקד ''ל'' השמיט את
הקבוץ מתוך סברה שלפניו סימון כפול של תנועת u, בשורק ובקבוץ, ואחד מהם מיותר.
- הערות דותן וברויאר (והמקליד הוסיף כאן קובו"ץ בלי להעיר, כמו שעשה להלן בפסוק י"א).