פרק ה פסוק כט

וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהֹוָֽה׃

זֶ֞֠ה =ל,ל1,ק3 ושיטת-א (גרשיים ותלישא גדולה באות הראשונה <זֶ֞֠ה>) כי טעם הגרשיים קודם לקריאה. וכן הוא בדותן ו-BHS ואצל המקליד מאז גירסה 4.20, כולם לפי כתי״ל (וציון כתי״ל ברשימת ברויאר), וכן הוא במג״ה לפי הכתר. אמנם א(ס)=<ז֠ה֞ תרי טעמי? כן>.

• בכתי״ו ובתיגאן ובכתבי־יד ספרדים ובדפוסים וקורן כתוב ‹זֶ֠+ז֞ה›, ‹זֶ֠֞ה› (כלומר תלישא גדולה ואחר כך גרשיים), כי המקום הראוי לתלישא גדולה בתחילת האות הראשונה; וכן במהדורת ברויאר.
• הקלדה=זֶ֠ה (תלישא בלבד!) ואף העירו בגירסאות קודמות, אמנם רואים גם את הגרשיים בכתי״ל.

אֵֽרְרָ֖הּ ל=אֵֽרְרָ֖הּ בגעיה ימנית

פרק יד פסוק א

וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדׇרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃

כְּדׇרְלָעֹ֙מֶר֙ =א(ס),ל,ש1,ק3 <חדא מלה? כן> והכוונה לכאורה לכולם (יד,א [כאן]; יד,ד; יד,ה; יד,ט; יד,יז); וכמו כן בתיגאן ובכתבי־יד ספרדים. מ״ג-ש1 על במדבר א': <[מלין] דכתב חדה וכן קורין ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג': ...כדרלעמר>.

• ש,ו=כְּדׇר־לָעֹ֙מֶר֙ (בכל המקומות); בכתי״ו קשה להבחין במקף בחלק מהמקומות, אבל הוא ברור בפסוקים ט, יז. גם בכתי״ל בפסוק י"ז השם כתוב כשתי מילים, וראו שם בהערה.

פרק יד פסוק יז

וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃

אַחֲרֵ֣י ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובכתבי־יד ספרדים ובדפוסים

• ל!=אַחַרֵ֣י (חסרות נקודות החטף בחי״ת) והמקליד תיקן בלי להעיר

מֵֽהַכּוֹת֙ מֵֽהַכּוֹת֙ בגעיה ימנית
כְּדׇרְלָעֹ֔מֶר ראו בהערה לעיל על פסוק א'.

• ל=כְּדָר־לָעֹ֔מֶר (שלא כמו בפעמים הקודמות), ורואים את המקף בבירור בהגדלה (כך דעתו של המקליד בגירסה 4.14 ודעתנו); אבל שתי התיבות כל-כך קרובות, עד כדי כך שאולי לא היה צורך לתקן, ורק הוספת השווא נשכחה (וכן דעתם של ברויאר במהדורותיו האחרונות, ושל דותן, ושל המקליד בגירסה 4.16).
• הערות ברויאר ודותן והמקליד

פרק לב פסוק יח

וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגׇשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃

יִֽפְגׇשְׁךָ֞ =ש,ק3,ו,ה,ש2 וכמו כן בתיגאן (גימ״ל רפה), ואילו ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞ (דגש וסימן רפה באות גימ״ל במקום גימ״ל רפה). ברויאר בהערה למהדורתו הראשונה ציין סימן רפה בלי דגש בכתי״ל, אמנם הדגש ברור בכתב־היד.

• ל1?=יִֽפְגָּשְׁךָ֞
• מ״ש=יִֽפְגָֽשְׁךָ֞ (געיה לסמן קריאת קמץ רחב) ע״פ רד״ק, ואילו הקריאה בקמץ קטן לפי ויינברג (3.2.3.2) וכך נשמע גם בקריאתו של הרב ירמיהו וידר.
• הערות דותן (בספק) והמקליד
• קורן, ברויאר, דותן, סימנים, מכון ממרא

וּשְׁאֵֽלְךָ֙ =ל1,ש,ק3,ו,ה,ש2 וכמו כן בתיגאן ובדפוסים

• ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙ (נקודה אחת של חיריק באות וי״ו)
• הערות ייבין ודותן (בספק) והמקליד

פרק לב פסוק כו

וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

בְּהֵאָֽבְק֖וֹ =ל-מ,ל1? (געיה באות אל״ף); ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך ברוב הדפוסים וקורן). שמואל בן יעקב סבר שיש לכתוב געיה בתיבה זו, אך בכתב־יד אחד (ל-מ) רשם אותה באות אל״ף, ובכתב־יד אחר (ל) רשם אותה באות ה״א; יושם לב שבכתבי־יד רבים אין געיה בכלל בתיבה זו (ראו בהמשך ההערה).

• ל,ש,פטרבורגEVR-II-B-80(8ב)=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ (געיה באות ה״א, כלומר שלא כדין בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה) וכמו כן ש2 ובתאג' חבשוש; וכך אצל ברויאר ומג״ה.
• ל1?,ק3,ו,ה,פטרבורגEVR-II-C-1(73א),פטרבורגEVR-II-B-8(26א)=בְּהֵאָבְק֖וֹ (אין געיה)
• יש דפוסים=בְּהֵֽאָֽבְק֖וֹ (שתי געיות) וכך בתנ"ך סימנים.

פרק לה פסוק כב

וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑͏ֽל׃* {פ}*
וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃

רְאוּבֵ֗֔ן =ש ומ״ש (רביע ואחר כך זקף קטן); מ״ק-ש=<זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ' קדמ' ראוב֔ן כַ֕ הָ֖ה לֶ֣ בִ֑ מ֖ אֵֽל׃">

• ל,ק3,ה,ש2=רְאוּבֵ֔+ב֗ן (רְאוּבֵ֔֗ן) (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)
• ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי״ל, אבל מעיון בכתב־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).

סוף פסוק =ש (נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון) וכך במהדורות ברויאר.

• ל,ק3=אין נקודותיים של סוף פסוק, וכמו כן במ״ג דפוס ונציה ובדפוסים הישנים וקורן; וכך אצל דותן ומג״ה וסימנים.

פפ יש כאן רווח של שורה ריקה בכתבי־היד ל,ש,ק3. לפי מערכת הטעם העליון, הרווח הזה של פרשה פתוחה נמצא באמצע הפסוק.

פרק מא פסוק מה

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע (מ:הערה) בספרי תימן פּֽוֹטִיפֶ֛רַע בתיבה אחת

• =א(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,פטרבורג-EVR-II-C-1,פטרבורג-EVR-II-B-80,פטרבורג-EVR-II-B-8,ש2 ומסורת-א(ס),ל <ב מלות בלי מקף? כן ומסר עליו תרתין מלין> וטברניות, וכן בספרי ספרד ואשכנז ובדפוסים.
• בכתבי־היד ל,ש,ש1,ק3,פטרבורגEVR-II-C-1 התיבות צמודות אך בשתי הטעמות, והעיר על כך הרב ברויאר (נוסח המקרא ב"כתר ירושלים" ומקורותיו במסורה וכתבי היד, עמ' 7 הערה 43 [על פסוק נ']): "וראוי לציין עוד: כתבי היד כותבים לפעמים 'פוטיפרע' כתיבה אחת; אך הנקדן תיקן את הכתיב הזה על ידי שהטעמים את התיבה בשני טעמים. ויוצא מכלל זה רק ש כאן [=בפסוק נ'], שכתב את התיבה וגם הטעמים אותה כתיבה אחת." אף בכתי״ו התיבות צמודות ואין בו הטעמה כלל בחלק הראשון.
• ה?=פּֽוֹטִיפֶ֛רַע וכמו כן בתיגאן