פרק ג פסוק כז

וְלִקְהָ֗ת מִשְׁפַּ֤חַת הַֽעַמְרָמִי֙ וּמִשְׁפַּ֣חַת הַיִּצְהָרִ֔י וּמִשְׁפַּ֙חַת֙ הַֽחֶבְרֹנִ֔י וּמִשְׁפַּ֖חַת הָעׇזִּֽיאֵלִ֑י אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקְּﬞהָתִֽי׃

הַֽעַמְרָמִי֙ =א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (פתח וגעיה באות ה״א) <קמץ? לא כן אלא פתח>

• דפוסים וקורן=הָֽעַמְרָמִי֙ (קמץ באות ה״א)

הָעׇזִּֽיאֵלִ֑י =ק-מ,ק3,ו; ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר וכמו כן בדפוסים וקורן).

• ל!=הָֽעָזִּיאֵלִ֑י (געיה באות ה״א) וכך במג״ה.
• ל1,ש,ש1,ב=הָעָזִּיאֵלִ֑י (אין געיה).

הַקְּﬞהָתִֽי =ל,ל1,ב,ש,ש1,ו (אין חטף), וכמו כן בדפוסים וקורן.

• א(ס),ק3=הַקֳּהָתִֽי (בחטף קמץ) <הַקְהתי? לא כן אלא הקו״ף בקמץ חטוף> וכן במג״ה.

פרק ח פסוק יח

וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם תַּ֥חַת כׇּל־בְּכ֖וֹר בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וָאֶקַּ֖ח אֶת־הַלְוִיִּ֑ם =ל1,ש,ש1,ק3,ו (טפחא ואתנח) וכמו כן בתיגאן ובכתבי־יד ספרדים, ובדפוסים וקורן , וכך אצל ברויאר ובסימנים.

• ל,ב=וָאֶקַּח֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם (פשטא וזקף קטן) וכך אצל דותן ומג״ה; ראו ברויאר (כתר, עמ’ 46), שזוהי המחלוקת היחידה בכל התורה בין שני כתבי־יד לשני כתבי־יד אחרים בתחום של הטעמים. מדובר על כתבי־היד שהוא בחן (דהיינו ל,ב,ש,ש1) אבל בדיקה של כתבי־יד נוספים (ל1,ק3,ו) מאפשר הכרעה ברורה.
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

פרק י פסוק לה

׆* וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהֹוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃

׆ =א(ס) <צורת הנונין הפוכין? "]"; [מקום] עמידתן? א[חת] (הפ") [לפ"=לפניה] וא[חת] אחריה; (כתמונת) [תמונתן] וגודלן? כשאר אותיות הספר; ונו״ן של "בנסע" ושל "מתאננים"? כהלכתן –:>

• *צורת* הנו״ן ההפוכה: בכתבי־היד ל,ל1?,ש1,ק3,ו יש נקודה מעל הנו״ן ההפוכה, ואילו בכתבי־היד ב,ש אין נקודה, וכך היה גם בכתר לפי א(ס). בבכתבי־היד ל1,ש,ב,ו ובכתר לפי א(ס), יש צורה של נו״ן הפוכה ממש, ואילו בכתבי־היד ל,ש1,ק3 הוא נראה כמו "z" בקירוב. אמנם כאן השתמשנו בתו המיועד לה ביוניקוד, ולכן צורת הנו״ן ההפוכה המוצגת במסך תלויה כמובן בפונט.
• *מקומה* של הנו״ן ההפוכה: בכתר לפי דיווחו של א(ס) ובכל כתבי־היד הקרובים לו הוא לפני תחילת הפרשה ("ויהי בנסע"). בכתי״ל מקומה בסוף השורה הקודמת (לאחר רווח גדול), ואילו בכתי״ש ובכתי"ב ובכתי״ש1 מקומה בתוך הרווח של הפרשה הסתומה בתחילת השורה (כלומר לא ממש בתחילת השורה אלא לאחר רווח קטן ושאר הרווח של הפרשה הסתומה לאחריה), וכך גם במהדורתנו; בדומה לכך מקובל גם בספרי התורה הנפוצים (אמנם ברווח של פרשה סתומה באמצע השורה). במ״ג דפוס ונציה מקומה בתחילת הפרשה בתיבת "בנסע" (!).

בִּנְסֹ֥עַ =א(ס),ל,ל1,ב?,ש,ש1,ק3,ו

• מ״ג=בִּ׆ְסֹ֥עַ (!) בנו״ן הפוכה.

פרק י פסוק לו

וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ׆*

{פ}*

׆ *מקומה* של הנו״ן ההפוכה מוכרח להיות כאן בגלל שהפרשה הבאה ("ויהי העם כמתאננים") פתוחה אצלנו, וכך כנראה היה גם בכתר. אולם בכתבי־יד אחרים (לשש1) הפרשה הבאה סתומה, ולכן יכלו להעמיד את הנו״ן ההפוכה בסוף השורה ברווח שנשאר לאחר הפרשה (ש1 וכך במהדורתנו), או בראש השורה הבאה בתחילת הרווח של הפרשה הסתומה (ל), או בתוך הרווח בשורה הבאה קרוב לתחילת השורה (ש). בכתי"ב הפרשה הבאה פתוחה לאחר רווח של שורה ריקה, והתיבות "אלפי ישראל" ממלאות כמעט את כל השורה שלפני הרווח, והנו״ן ההפוכה באה שם בתוך השורה הריקה (קרוב יותר לתחילתה).

• במ״ג דפוס ונציה מקומה של הנו״ן ההפוכה בתחילת הפרשה הבאה בתיבת "כמתאננים" (!).

פפ ל=פרשה סתומה

פרק טו פסוק יד

וְכִֽי־יָגוּר֩ אִתְּכֶ֨ם גֵּ֜ר א֤וֹ אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָשָׂ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשׂ֖וּ כֵּ֥ן יַעֲשֶֽׂה׃

אֲשֶׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙ =ב ובן־אשר בספר החילופים (געיה באות תי״ו) כך הכריעו ברויאר (במהדורותיו האחרונות) ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן. לפי ההערה בספר החילופים (עמ' יח), [בן] אשר="או אשֶר בתככם" (אין געיה כבדה בשי״ן), [בן] נפלתי="או אשֶֽר בתככם" (געיה כבדה בשי״ן). אם אין געיה כבדה בשי״ן אז תיתכן געיה קלה בתי״ו (המצויה בכתי״ל).

• ל=אֲשֶֽׁר־בְּתֽוֹכְכֶם֙ (שתי געיות בתיבות המוקפות), וכך במהדורתו הראשונה של ברויאר; וראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל-מ=אֲשֶׁר־בְּתוֹכְכֶם֙ (אין געיה)
• ש,ש1,ק3[תיקון],ו=אֲשֶֽׁר־בְּתוֹכְכֶם֙ (געיה כבדה בתיבה המוקפת לפי הכללים) בהתאם לשיטת בן־נפתלי

פרק כב פסוק ה

וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּעֹ֗ר פְּ֠ת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּ֠ה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃

בְּעֹ֗ר (מ:הערה) בספרי ספרד ואשכנז בְּע֗וֹר

• =א(ו),ש1,ק3,ו[תיקון] ומסורות-ש,ש1 (כתיב חסר וי״ו); וכך הוא בספרי תימן ובמ״ג דפוס ונציה (בניגוד למסורה שבו).
• א(ר),ל,ב,ש[תיקון ביד שניה?],פטרבורג-EVR-II-B-8=בְּע֗וֹר (כתיב מלא וי״ו) ומסורת מ״ג דפוס ונציה ומ״ש וספרי אשכנז וספרד.
• הרמ״ה הסתפק לגבי הכתיב כאן; מבין כתבי־היד הספרדים, בכתי"ה ופריז 25 ותנ"ך ליסבון הוא מלא, ואילו בכתי״ש2 הוא חסר).
• לגבי הנוסח בכתר יש עדויות סותרות: לפי העדות שבשתיקה של א(ר), א=בְּע֗וֹר (ראו עופר, כתר ארם צובה לאור רשימות קאסוטו, עמ' 311); ואולם לפי ספרי תימן וגם לפי עדות מובהקת של הרב שמואל ויטל בשו"ת באר מים חיים סימן כ"ז, א(ו), א=בְּעֹ֗ר (ראו עופר, שם, עמ' 335-336). נראה שלגבי נוסח הכתר, עדיפה עדות מובהקת הנתמכת ע"י נוסח תימן (שהוא מושלם בכל אות אחרת בתורה) מאשר עדות שבשתיקה של א(ר).

פרק לג פסוק נב

וְה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כׇּל־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וְאִ֨בַּדְתֶּ֔ם אֵ֖ת כׇּל־מַשְׂכִּיֹּתָ֑ם וְאֵ֨ת כׇּל־צַלְמֵ֤י מַסֵּֽכֹתָם֙ תְּאַבֵּ֔דוּ וְאֵ֥ת כׇּל־בָּמוֹתָ֖ם תַּשְׁמִֽידוּ׃

בָּמוֹתָ֖ם =א(ר),ל1?,ש,ק3,ל3,ל9,פטרבורג-EVR-II-C-1 ומ״ש (כתיב מלא וי״ו); וכמו כן במ״ג דפוס ונציה ובתיגאן (כולל שני כתבי־יד תימנים קדומים שנכתבו עד המאה הי"ב) ובכתבי־יד ספרדים (ה, ש2) ובספרי התורה של כל העדות. הכתיב המלא ברור ומובהק בכתי״ל1, אך נראה שהיה ניסיון מחיקה לא מוצלח שפגע באותיות וי״ו ותי״ו.

• ל,ל1[ניסיון תיקון שלא צלח]?,ב,ש1,קהיר-13,פטרבורג-EVR-I-Bibl.-85=בָּמֹתָ֖ם (כתיב חסר וי״ו)
• אין רוב מכריע בין כתבי־היד, ואין הערות מסורה!