פרק א פסוק כט

וָאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא־תַעַרְצ֥וּן וְלֹא־תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם׃

לֹא־תַעַרְצ֥וּן וְלֹא־תִֽירְא֖וּן =ב,ל1 (געיה אחת בתי״ו השנייה) וכך במג״ה הדיגיטלי

• ל=לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן וכך בקורן ואצל ברויאר; ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ש=לֹֽא־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִירְא֖וּן (געיה ב"לא", וגעית וי״ו ב"ולא")
• ש1=לֹא־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִירְא֖וּן (געית וי״ו ב"ולא")
• ק3,ל3=לֹֽא־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן (געיה ב"לא", געית וי״ו ב"ולא", וגעיה קלה באות תי״ו, ועוד נראה שנחמקה געיה תחת האות למ״ד ב"ולא")
• מג״ה בדפוס=לֹא־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן

פרק ה פסוק ו

אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃ לֹ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ͏ַ֗י׃

אָֽנֹכִ֖י֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃ =א(צילום),ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,פטרבורג-EVR-II-B-8

• ל!=<אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ> (חסרים המרכא ב"אנכי" והאתנח ב"אלהיך" לטעם העליון)
• בדפוסים וקורן (ואף במהדורת סימנים!) כל הפרשה הזו היא פסוק אחד בלבד בטעם העליון (ו-9 פסוקים סה"כ לעשרת הדברות), כאשר הטעמים עד "מבית עבדים" הם: <אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתִ֩יךָ֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֗ים>. ואילו בטעם התחתון יש בדפוסים סוף פסוק ב"מבית עבדים", כאשר הטעמים הם כך: <אָֽנֹכִ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃>.

לֹ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ =ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים

• ל!,ל1?,ל3=<לֹ֣א יִהְיֶ֥ה־לְךָ֛֩> (חסר מקף אחרי "לא" לטעם התחתון); וכמו כן נראה בצילום כתר ארם צובה חסר בסוף השורה אבל קשה להבחין. בכתבי־היד ל1,ק3,ו,פטרבורג-EVR-II-B-8 יש געיה באות יו״ד הראשונה.

עַל־פָּנָֽ͏ַ֗י =א?,ל?,ל1,ש,ש1,ו,ל3,פטרבורג-EVR-II-B-8 (קמץ וסילוק לטעם התחתון לפני פתח לטעם העליון)

• בכתי"ק3 קמץ ופתח וסילוק.

פרק ח פסוק ג

וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהֹוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃

וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ =ק-מ,ש1,ל9 (געיה באות כ״ף) וכך אצל ברויאר ומג״ה; וראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.

• ל=וַיַּֽאֲכִֽלְךָ֤ (שתי געיות), וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל1,ש,ק3,ו,ל3=וַיַּאֲכִלְךָ֤ (אין געיה)

אֶת־הַמָּן֙ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9

• ל!=<אֶת הַמָּן֙> (חסר מקף)
• הערת המקליד

הוֹדִֽיעֲךָ֗ =ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו ומלא יו״ד)

• ל,ו=הוֹדִֽעֲךָ֗ (כתיב מלא וי״ו וחסר יו״ד) לפי דותן והמקליד, והצדק עמם.
• ברשימתו המקורית ציין כאן ברויאר כתיב חסר וי״ו ומלא יו״ד בכתי״ל (הֹדִֽיעֲךָ֗!), אבל הוי״ו ברורה לגמרי והיו״ד חסרה לגמרי, וכנראה שנפלה אצלו טעות (הדבר תוקן בספרו נוסח המקרא בכתר ירושלים).

פרק טז פסוק ב

וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֔ה =ל,ק3[מקף צוין בהערה],ו,ל3,בן־אשר ("אֲשֶׁר־" מוקפת) וכמו כן בתוספת התימנית לכתי"ב <https://archive.org/details/BL_Or4445_Torah/page/n343/mode/1up>. כך הכריעו ברויאר ומג״ה; וראו עוד ברויאר, "הנוסח המקורותיו לדברים", עמ' 49 הערה 16. לפי כללי הטעמים אין "אשר" מוקף בין פשטא למונח זקף אלא אם כן תיבת המונח מוטעמת בראשה. אך לדברי ברויאר "הביטוי 'המקום אשר יבחר ה'' (בלי 'אלהיך') מצוי עוד בדב' יב יד; טו כ; טז טו. בשלושת המקומות האלה 'אשר' מוקף על פי כללי הטעמים; ולפיכך הוא מוקף, לדעת ב"א, גם כאן – בניגוד לכללי הטעמים." גירסה זו נמצאת גם ב-EVRII C1 וב-vat448.

• ל1,ש,ש1,ל9,בן־נפתלי=<בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחַ֣ר יְהֹוָ֔ה> ("אֲשֶׁ֣ר" במונח), וכך בתיגאן ובדפוסים וקורן. וראו גם את [https://archive.org/details/pentateuchu00gins/page/284/mode/1up?view=theater הערתו של גינצבורג על פסוק זה], שם הוא המביא שלל של כתבי־יד ודפוסים לפי שתי הגרסאות.

פרק כג פסוק ב

לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שׇׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה׃

דַּכָּ֛א (מ:הערה) בספרי ספרד ורוב ספרי אשכנז דַּכָּ֛ה

• =א(ק,ר),ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 <דַּכָּ֛ה בה״א? לא כן אלא בא" ונמסר ג"> וכך במ״ג דפוס ונציה (בהתאם למסורה הקטנה שבו), וכך גם בספרי תימן וספרד וחב"ד (בעקבות חלק מכתבי־היד באשכנז). לגבי מנהג אשכנז הקדום ראו עוד במאמרו של מרדכי גלצר, [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_92.7(1).pdf "המסורה בין המזרח למערב"].
• רמ״ה=דַּכָּ֛ה (ובעקבותיו בספרי ספרד וברוב ספרי אשכנז).

פרק כז פסוק יט

אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כׇּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃

*

__ (מ:הערה) ספק פרשה סתומה בכתר ארם צובה

• =רשימת הרמב"ם ועל פיה בכל ספרי התורה (אין פרשה). אבל בכל כתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר (ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9) יש כאן פרשה סתומה, בדומה לכל שאר הפסוקים של הארורים. לגבי הכתר עצמו יש עדויות סותרות, וגם התקיים דיון הלכתי לגבי הפסוק הזה במשך הדורות (ראו באריכות על הסוגיה בפנקובר, הרמב"ם והכתר, עמ' 81-87). לדוגמה: ר' אליהו בן חיים בשו"ת מים עמוקים (עח,ו-ז) הביא שתי עדויות סותרות לגבי הנוסח בכתר חאלב, לפי הראשונה יש פרשה סתומה ולפי השנייה אין פרשה. בעותק עמאדי (ראו פנקובר, נוסח התורה בכתר ארם־צובה: עדות חדשה, עמ' 50-53) אין פרשה. ברשימותיו של יהושע קמחי הוא מדווח על פרשה סתומה, ואילו בבדיקה שנעשתה לבקשתו של קאסוטו מול רשימת הפרשות ברמב"ם אין כאן פרשה (ראו יוסף עופר, הכתר והתנ"ך של רש"ש ילין, עמ' 307-308). ייתכן שבכתר היה כאן רווח קטן במיוחד, בגלל האורך היחסי של הפסוק הקודם (בניגוד לשאר פסוקי הארורים), והרמב"ם לא החשיב אותו לרווח של פרשה סתומה. אמנם יכול להיות שהסופר אכן התכוון ברווח זה לפרשה סתומה (כמו שיש כאן בכל כתבי־היד הקרובים לכתר).

פרק לב פסוק ו

הַ לְיְהֹוָה֙ תִּגְמְלוּ־זֹ֔את        עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ        ה֥וּא עָשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ׃

הַ לְיְהֹוָה֙ (מ:הערה) בספרי תימן הַֽלְיהֹוָה֙ בתיבה אחת

• =א,ש,ק3,[ל' רבת'],ל9 ומ״ש (פתח באות ה״א גדולה, תיבה בפני עצמה, שווא באות למ״ד ובאות יו״ד)
• ל=הֲ־לַיְהוָה֙ (חטף פתח באות ה״א, תיבות מוקפות, פתח באות למ״ד ושווא באות יו״ד)
• ל1=הַ לְיֲהוָה֙ (פתח באות ה״א גדולה, תיבה בפני עצמה, שווא באות למ״ד וחטף פתח באות יו״ד)
• ש1=הַ־ליְהוָה֙ (אין אות גדולה, תיבות מוקפות, אין ניקוד של שווא באות למ״ד, שווא באות יו״ד)
• תיגאן=<הַֽלְיהֹוָה֙> (פתח וגעיה באות ה״א גדולה, תיבה אחת, שווא באות למ״ד, אין ניקוד של שווא באות יו״ד), וראו פנקובר, נוסח התורה, עמ' 69, 71.
• מ״ג דפוס ונציה=הַליְהֹוָה (אין אות גדולה, תיבה אחת, אין ניקוד של שווא באות למ״ד, שווא באות יו״ד)

עָשְׂךָ֖ =א (אין געיה)

• ל=עָֽשְׂךָ֖ (געיה)