פרק ז פסוק כב
עַל־כֵּ֥ן גָּדַ֖לְתָּ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים כִּֽי־אֵ֣ין כָּמ֗וֹךָ וְאֵ֤ין אֱלֹהִים֙ זוּלָתֶ֔ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאׇזְנֵֽינוּ׃
בְּכֹ֥ל =א?,ל,ק,ש1 ומ״ש (<בספרים מוגהים בכל בבי״ת>), וכך אצל מג״ה והכרעת ברויאר במהדורותו האחרונה (ועל פיו במכון ממרא). בכתר בהגדלה ניתן להבחין בשאריתו של בסיס הבי״ת בצד ימין, אבל ברובו הוא נמחק או מטושטש, ולצידו יש הערת מסורה שתמכה בגירסה המקורית (<ג' בספ' מוגה בכל אשר>) והיא מחוקה בקווים (!). ברויאר הציע שיד מאוחרת שינתה את הנוסח בפנים (כְּכֹ֥ל בכ״ף במקום בי״ת) ואז מחק את הערת המסורה, ונראה שהצדק עמו.
-
בדפוסים הישנים הנוסח כְּכֹ֥ל (כ״ף במקום בי״ת) וגירסה זו נתמכת ע"י מסורת-ל, וכך הכריע ברויאר בשתי מהדורותיו הראשונות. בקורן הביאו בפנים בְּכֹ֥ל (בבי״ת) וב"חילופי נוסחאות" בסוף הכרך ציינו ש"כתוב בספרים אחרים" כְּכֹ֥ל בכ״ף. במהדורת סימנים הכריעו כְּכֹ֥ל בכ״ף (כנראה בהשפעת נוסח הדפוסים).
פרק כא פסוק יב
וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיִּקַּ֞ח אֶת־עַצְמ֤וֹת שָׁאוּל֙ וְאֶת־עַצְמוֹת֙ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מֵאֵ֕ת בַּעֲלֵ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד אֲשֶׁר֩ גָּנְב֨וּ אֹתָ֜ם מֵרְחֹ֣ב בֵּֽית־שַׁ֗ן אֲשֶׁ֨ר (תלום שם הפלשתים) [תְּלָא֥וּם שָׁ֙מָּה֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים] בְּי֨וֹם הַכּ֧וֹת פְּלִשְׁתִּ֛ים אֶת־שָׁא֖וּל בַּגִּלְבֹּֽעַ׃
(תלום שם הפלשתים) [תְּלָא֥וּם שָׁ֙מָּה֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים] א-כתיב=תְּלָוֻ֥֯ם שָׁםָּ֯ ה֙פְּלִשְׁתִּ֔ים
-
א-קרי=<תלאום שמה פלשתים> (הערת קרי אחת לשלוש תיבות ביחד), וכך גם בכתי״ש1. במג״ה ציינו "קרי וכתיב" לכל תיבה לחוד; ואילו ברויאר הביא הערת קרי אחת לשלושת התיבות (וכך גם בקורן).
-
בכתי"ק יש שתי הערות קרי: "תלאום" ו"שמה פלשתים"; ההערה הראשונה מתייחסת לכתיב חסר אל״ף ("תלום"), והשנייה לאיזו תיבה שייכת האות ה״א ("שמה" לפי הקרי, "הפלשתים" לפי הכתיב).
-
בכתי״ל יש שתי הערות קרי: "תלאום שמה" ו"פלשתים".
-
בכתבי־היד ב1,ש2 יש יש שתי הערות קרי, אחת לתיבה "תלאום" ואחת לתיבה "שמה".
פרק כב פסוק מ
וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃
וַתַּזְרֵ֥נִי =א?,ל,ק ובדפוסים (אין דגש בזי״ן) וכן ברויאר (כתר ירושלים) וסימנים ומ״מ (התיבה נבדקה בתצלום באיכות גבוהה של כתי"ק ע"י החוקרת Elvira Martín-Contreras ותודה לה); וכך גם אצל המדקדקים ר"י אבן חיוג' ור"י אבן ג'אנח.
-
א?=וַתַּזְּרֵ֥נִי (זי״ן דגושה?) וכן בתיגאן, וכך אצל ברויאר (מוסד הרב קוק, חורב) ומג״ה. ברויאר ציין את הדגש כספק בהערותיו; עיון בכתב־היד בהגדלה מראה שהדגש קיים בוודאי אך הוא מטושטש במקום ששאר הטקסט בהיר, כנראה בגלל ניסיון מחיקה.