פרק ז פסוק ב

וַיִּשְׁלַח֙ בֵּֽית־אֵ֔ל שַׂרְאֶ֕צֶר וְרֶ֥גֶם מֶ֖לֶךְ וַֽאֲנָשָׁ֑יו לְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

שַׂרְאֶ֕צֶר =ש1,קהיר-25,ב1,ש2 (תיבה אחת), וכך אצל ברויאר ומג״ה, וכמו כן בקורן, סימנים, מכון ממרא. כך מוכח מהגרסה המלאה של הערת מסורה גדולה בכתי״ש1 שהועתקה מדפי המסורה בכתר; ראו במאמרו של יוסף עופר, "A Masoretic Note in the Aleppo Codex Concerning the Composite Words", טקסטוס 21 (2002), עמ' 209-233 <https://yosefofer.com/papers/A%20Masoretic%20Note%20in%20the%20Aleppo%20Codex%20Concerning%20the%20Composite%20Words.pdf>.

• ל,ק=שַׂר־אֶ֕צֶר (שֵׁם אחד בשתי תיבות מוקפות).

פרק ט פסוק טו

יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ׃

כְּזָוִיּ֖וֹת =ל (כתיב מלא וי״ו)

• ברויאר קיבל את הכתיב המלא במהדורותיו האחרונות על סמך מסורת-ש1,ד ("כזוית ב' חד מלא וחד חסר"), בגלל שכל כתבי־היד החשובים במקום השני (תהלים קמד,יב) מסכימים שהכתיב שם חסר (א,ל,ש1,ק-מ,ב1,ש2 וכמו כן בדפוסים שם ובקורן), משמע שכאן מלא; ונראה שהצדק עמו (וגם במהדורת מכון ממרא הכתיב כאן מלא והלכו כנראה בעקבות מהדורותיו האחרונות); וכך גם במג״ה.
• ק,ש1,ב1,ש2=כְּזָוִיֹּ֖ת (כתיב חסר וי״ו כאן ברוב כתבי־היד!), וכך הדפיס גם ברויאר במהדורותו הראשונה.