פרק ה פסוק כז

הִנֵּה־זֹ֖את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ׃

הִנֵּה־זֹ֖את =א,ל,ש1,ק13,ק-מ (טרחא); קשה להכריע בין טרחא לדחי במקום הזה, אבל באף אחד מכתבי־היד האלה לא נכתב הקו באופן מובהק וברור מימין לאות זי״ן, כמו שהם עושים לעתים קרובות בדחי (ובכתי״ש1 יש טרחא בוודאי). וכך דעתם של דותן וברויאר ומג״ה (וראו עוד במסורה גדולה על איוב לג,לא ובמג״ה ב"עין המסורה" בשני המקומות). וכך גם בעוד כתבי־יד תימנים (תיגאן של בניה הסופר ובנו יוסף). וכמו כן בחלק מהדפוסים (מ״ג דפוס ונציה ודפוס וורשה, בער).

פרק יח פסוק טו

תִּשְׁכּ֣וֹן בְּ֭אׇהֳלוֹ מִבְּלִיל֑וֹ יְזֹרֶ֖ה עַל־נָוֵ֣הוּ גׇפְרִֽית׃

מִבְּלִיל֑וֹ =ק13,ק-מ,פטרבורג-EVR-II-B-92,פטרבורג-EVR-II-B-34 ומסורות-א,ק-מ,ש1 (תיבה אחת); וכמו בכתי"ק-מ בעוד כתבי־יד תימנים: ב1, ושני ספרי כתובים שנכתבו על־ידי בניה הסופר ובנו יוסף, ובכולם רשום במסורה ג'); וכך הכריעו ברויאר ומג״ה. מ״ג-ש1 על במדבר א': <[מלין] דכתב חדה וכן קורין ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג': ...בלילו>.

פרק לג פסוק כא

יִ֣כֶל בְּשָׂר֣וֹ מֵרֹ֑אִי (ושפי) [וְשֻׁפּ֥וּ] עַ֝צְמֹתָ֗יו לֹ֣א רֻאּֽוּ׃

רֻאּֽוּ =א,ל,ש1,ק13 ומסורות טברניות ומ״ש (אל״ף דגושה); אמנם נראה שנקודת הדגש בכתר נוספה ביד שנייה. מתוך ארבעת המקומות שבהם מצויה אל״ף דגושה במקרא כפי שנמנו במסורה (לדוגמה מ״ק-ש1 כאן <ד' דג'>), נשאר בכתר רק המקום הזה (ראו ייבין ד.4, עמ' 50-51). ארבעת המקומות הם: בראשית מג,כו (וַיָּבִ֥יאּוּ), ויקרא כג,יז (תָּבִ֣יאּוּ ׀), איוב לג,כא (רֻאּֽוּ), עזרא ח,יח (וַיָּבִ֨יאּוּ), כאשר שלושה מהם משורש בו"א ופעמיים אותה תיבה "וַיָּבִיאּוּ" (וכך הם נמנים לעתים בהערות המסורה). וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה בכל המקומות, וכמו כן בתיגאן ובדפוסים וקורן.