פרק ב פסוק א
אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י
לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה
וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל׃
אָמַ֤רְתִּֽי
=ל
- המקליד העיר כאן על צורה חריגה בכתי״ל, אמנם לא ברור למה התכוון (אולי לגעיה?), ובגירסה 4.18 ההערה
כבר לא קיימת. וכך נדפס בכל המהדורות ע״פ כתבי־היד הטברנים.
- קורן=אָמַ֤רְתִּי (אין געיה)
לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֥ה
=ש1 ובדפוסים (תביר
ומרכא)
- ל?=<לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה> (נקודת תביר גם בתיבה השנייה [תביר ותביר]?)
- הנקודה הזעירה בתביר אינה מובהקת; ברויאר והמקליד קראו כאן תביר בכתי״ל (וברויאר תיקן למרכא
במהדורתו), ואילו דותן קרא במרכא ואנחנו נוטים לדעתו.