פרק ב פסוק א

אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל׃

אָמַ֤רְתִּֽי =ל

• המקליד העיר כאן על צורה חריגה בכתי״ל, אמנם לא ברור למה התכוון (אולי לגעיה?), ובגירסה 4.18 ההערה כבר לא קיימת. וכך נדפס בכל המהדורות ע״פ כתבי־היד הטברנים.
• קורן=אָמַ֤רְתִּי (אין געיה)

לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֥ה =ש1 ובדפוסים (תביר ומרכא)

• ל?=<לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה> (נקודת תביר גם בתיבה השנייה [תביר ותביר]?)
• הנקודה הזעירה בתביר אינה מובהקת; ברויאר והמקליד קראו כאן תביר בכתי״ל (וברויאר תיקן למרכא במהדורתו), ואילו דותן קרא במרכא ואנחנו נוטים לדעתו.