פרק א פסוק ד
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם
כׇּל־מאֿוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה
וּמַשְׂכִּלִ֣ים בְּכׇל־חׇכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי
דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ
וּֽלְﬞלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן
כַּשְׂדִּֽים׃
מאֿוּם֩ (קו״כ-אם)
ל-קרי,ק13-קרי=מוּם֩
- =פטרבורג-EVR-II-B-55,ש2 (סימן רפה באות אל״ף ונקודת שורוק באות וי״ו); אין בהם הערת קרי.
- ל-כתיב=מֻאֿוּם֩ (נקודות של קובוץ באות מ״ם ושורוק באות וי״ו)
- ק13-כתיב=מֻאֿום֩ (נקודת שורוק באות וי״ו)
- ש1,ב1,ק-מ=מאוּם֩ (אין סימן רפה ואין הערת קרי)
- קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
וּמַשְׂכִּלִ֣ים
=ש1,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55,ק-מ,ב1 ומסורת-א (כתיב חסר
יו״ד ומלא יו״ד)
- ל=וּמַשְׂכִּילִ֣ים (כתיב מלא יו״ד ומלא יו״ד)
- קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
וּֽלְﬞלַמְּדָ֥ם
ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם (חטף)
פרק ג פסוק ה
בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרוֹקִיתָ֠א
(קיתרס)
[קַתְר֨וֹס]
שַׂבְּכָ֤א
פְסַנְתֵּרִין֙
סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א
תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
(קיתרס)
[קַתְר֨וֹס]
=ק-מ ובדפוסים (כתיב מלא יו״ד וחסר וי״ו); וכן הוא
בכתב־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי"ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה, וכמו כן הוא בכמה
כתבי־יד ספרדים מדויקים:
תולדו
(התנ"ך הקדום ביותר בתאריך ששרד מספרד),
קטלוניה
וליסבון
[לאחר תיקון בראשון ובשלישי].
- ל,ב1,ש2-כתיב=קַיתְר֨וֹס (כתיב מלא יו״ד ומלא וי״ו)
- ברויאר העיר (נוסח המקרא, עמ' 330, הערה 17*): "התיבה מצויה בפסוקים ה, ז, י, טו. בק-מ,ד
כולם חסרים ו; בל הראשון מלא ו; ב-ש2 שני הרשונים מלאים ו; בב1 הראשון ושני האחרונים
מלאים ו. שתיקת מסורה מורה כק-מ,ד." וכך הכריעו גם במג״ה.
- הקרי נדפס בקורן בוי״ו מלא (כמו בכתי״ל) וברויאר הוריד אותה כדרכו; במהדורתנו השארנו אותה כדי
להבליט את החלפת האותיות בין הקרי לכתיב.
שַׂבְּכָ֤א
=ש1,ק-מ,ב1 (כתיב שי״ן)
- ל=סַבְּכָ֤א (כתיב סמ״ך) וכן בקורן
- ברויאר, סימנים, מכון ממרא
פְסַנְתֵּרִין֙
=ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
- ל!=פְּסַנְתֵּרִין֙ (פ״א דגושה)
- הערת ברויאר (בספק אבל הוא ודאי)
- קורן, סימנים, מכון ממרא
סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א
=ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית ומ״ש (כתיב
אל״ף)
- ל!=סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה (כתיב ה״א) וכן בקורן
- ברויאר, סימנים, מכון ממרא
פרק ג פסוק כה
עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙ מַהְלְכִ֣ין
בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י
בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י (רביעיא)
[רְֽבִיעָאָ֔ה] דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃
*
בְּגֽוֹא־
=ל,ש1 ומסורת-ל,ד (מסורת-ל="כול לגוא נורא בגוא נורא כתב'
א' וכול עבד נגו כת' חס א' ב[ר] מ'[ן] חד" (והוא כנראה "ועבד נגוא" ג,כט); מסורת-ד="כל גוא לגוא בגוא...
כלהון כתיב א' בסוף" וכן בקורן) ומג״ה.
- ק-מ,ב1,ש2=בְּגֽוֹ (כתיב חסר אל״ף בסוף) בהתאם למ״ג-ק-מ: "לגוא א כת בגו חס א", וברויאר הראה שהכתיב
כאן ובשאר המקומות הדומים תלוי במחלוקת מסורה. מכיוון שברוב המקומות (ג, כה; ד, ז; ז, טו) תומכים רוב
כתבי היד במ״ג-ק-מ (אבל לא בכולם), החליט ברויאר להדפיס בְּגֽוֹ (חסר א') נגד מסורת=ל,ד (!), וכן
בסימנים ובמכון ממרא. גם בכתבי־יד ספרדים נוספים (כגון פריז 25, ליסבון [לאחר תיקון]) הכתיב חסר
אל״ף.
- כאן העדפנו את מסורות-ל,ד לא רק בגלל שהם רוב המסורות, אלא גם שמתוך לשונן נראה שהן מגיבות במודע
למסורת האחרת ושוללות אותה. וכך הכריעו גם במג״ה.
__ ל=פרשה
סתומה
פרק ה פסוק י
מַלְכְּתָ֕א לׇקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי
לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א (עללת)
[עַלַּ֑ת] עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין
חֱיִ֔י אַֽל־יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ
(וזיויך)
[וְזִיוָ֖ךְ] אַל־יִשְׁתַּנּֽוֹ׃
(וזיויך)
[וְזִיוָ֖ךְ]
=ק13,פטרבורג-EVR-II-B-92 ("וזיוך קרי"), וכמו כן בכת"י
פטרבורג-EVR-II-B-55 ("ל יתיר י" ועיגול המסורה מעל אות יו״ד השנייה); וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה, וכמו
כן בדפוסים וקורן. אמנם בכתי"ק13 הכתיב "וְזִיוָ֖ךְ" (אין יו״ד שנייה), ובכל זאת יש בו הערת קרי
(!).
- ל="יתיר י", אבל גלגל המסורה קרובה לאות יו״ד הראשונה. גם נראה שהכתיב המקורי היה "וְזִיוָ֖ךְ" (כמו
בכתי"ק13) ותוקן ל-"וְזִיוָ֖יךְ". אין הערת קרי בהקלדה.
פרק ה פסוק יט
וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א
אֻמַּיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ
(זאעין)
[זָיְעִ֥ין] וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי
דִּֽי־הֲוָ֨א צָבֵ֜א
הֲוָ֣ה קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה
מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים
וְדִֽי־הֲוָ֥א צָבֵ֖א
הֲוָ֥א
מַשְׁפִּֽל׃
אֻמַּיָּא֙ =ק-מ,ב1
ובדפוסים
- ל!=אֻמַיָּא֙ (חסר דגש באות מ״ם)
- הערת ברויאר
הֲוָ֨א =ש1,ק-מ
ומסורת-ל וטברניות ומ״ש (כתיב אל״ף), וכן לתופעה השביעית והשמינית בסוף הפסוק
הזה
- ל!=הֲוָ֨ה (כתיב ה״א)
- הערת ברויאר
- קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
הֲוָ֣ה =ש1,ק-מ,ב1
ומסורת-ל וטברניות ומ״ש
- ל!=הֲוָ֣א (כתיב אל״ף)
- הערת ברויאר
- קורן, סימנים, מכון ממרא
הֲוָ֥א ל!=הֲוָ֥ה
(כתיב ה״א)
- ראו הערה בתחילת הפסוק
- קורן, סימנים, מכון ממרא
הֲוָ֥א ל!=הֲוָ֥ה
(כתיב ה״א)
- ראו הערה בתחילת הפסוק
- קורן, סימנים, מכון ממרא
מַשְׁפִּֽל
=ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברניות
ומ״ש
- ל=מַשְׁפִּֽיל (כתיב מלא יו״ד)
- קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
פרק ה פסוק כט
בֵּאדַ֣יִן ׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר
וְהַלְבִּ֤שׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א
(והמנוכא)
[וְהַֽמְנִיכָ֥א] דִֽי־דַהֲבָ֖א
עַֽל־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א
בְּמַלְכוּתָֽא׃
וְהַלְבִּ֤שׁוּ
=ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית וכן בדפוסים (כתיב חסר
יו״ד)
- ל!=וְהַלְבִּ֤ישׁוּ (כתיב מלא יו״ד)
- הערת ברויאר
- קורן, סימנים, מכון ממרא
(והמנוכא)
[וְהַֽמְנִיכָ֥א]
=ק-מ ומסורת-ל (וְהַֽמְנִוכָ֥א כתיב, וי״ו אחרי נו״ן במקום
היו״ד של הקרי); וכן הוא בכתב־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי"ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן
זכריה, ובתנ"ך ליסבון.
- ל-כתיב!,ש1,ב1=וְהַֽמְונִכָ֥א (כתיב וי״ו אחרי מ״ם לפני נו״ן) וכן בקורן; וראו לעיל פסוק ז'.
- הערת ברויאר
- סימנים, מכון ממרא
פרק ז פסוק יט
אֱדַ֗יִן צְבִית֙ לְיַצָּבָ֗א
עַל־חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א דִּֽי־הֲוָ֥ת שָֽׁנְיָ֖ה
מִן־[כׇּלְּהֵ֑ין]
(כלהון) דְּחִילָ֣ה יַתִּ֗ירָה
(שניה)
[שִׁנַּ֤הּ]
דִּֽי־פַרְזֶל֙
(וטפריה)
[וְטִפְרַ֣הּ] דִּֽי־נְחָ֔שׁ אָֽכְלָ֣ה
מַדְּﬞקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א
(ברגליה)
[בְּרַגְלַ֥הּ] רָֽפְסָֽה׃
לְיַצָּבָ֗א
=ש1,ק-מ,ב2? (בטעם רביע), וכן בתנ"ך ליסבון; ברויאר הכריע
לטובת טעם הרביע ע״פ מכתב שד"ל בנושא רביע לאחר פשטא שנדפס בסוף הספר
"תורת
אמת" ליצחק בער, עמ' 65-69, וגם אנחנו קיבלנו את דעתו וכמו כן
במג״ה.
- ל,ב1,ש2=לְיַצָּבָ֔א (בשתי נקודות של טעם זקף קטן)
- הערת ברויאר
דִּֽי־פַרְזֶל֙
=ש1,ק-מ,ב1,ב2 ובדפוסים
- ל!=<דִּֽי פַרְזֶל֙> (חסר מקף; וראה לעיל פרק ב' פסוק מ"א) אבל המקליד תיקן בלי להעיר
- הערות ברויאר ודותן
(וטפריה)
[וְטִפְרַ֣הּ]
ל=יתיר י' אבל המקליד לא ציין את
הקרימַדְּﬞקָ֔ה
ל=מַדֲּקָ֔ה (חטף)
(ברגליה)
[בְּרַגְלַ֥הּ]
ל=יתיר י' אבל המקליד לא ציין את הקרי
פרק ז פסוק כא
חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וְקַרְנָ֣א דִכֵּ֔ן עָבְדָ֥ה
קְרָ֖ב עִם־קַדִּישִׁ֑ין וְיָכְלָ֖ה
לְהֹֽן׃
עָבְדָ֥ה
=ל,ב1,ב2?[נכתבה בו א' ונמחקה!],ש2 וקונטרסי-א ומסורת-ש1
שנעתק ממנו (כתיב ה״א); ראו במאמרו של עופר, "קונטרסי המסורה" עמ' 160, וכן הוא במהדורת בער ואצל ברויאר
ומג״ה.
- ש1!,ק-מ=עָבְדָ֥א (כתיב אל״ף) וכך היה בבמהדורתו הראשונה של ברויאר ע״פ רוב כתבי־היד ונגד הערת
המסורה (וכן בקורן ובעקבות ברויאר במכון ממרא), ואח"כ מצא תימוכין לכתיב בה״א בכתבי־יד
נוספים.
- סימנים
לְהֹֽן
=ש1,ק-מ,ב1,ב2 ומסורת-ל
וטברנית
- ל!=לְהֽוֹן (כתיב מלא)
- הערת ברויאר