פרק א פסוק ד
יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כׇּל־מאֿוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּלִ֣ים בְּכׇל־חׇכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֙עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלְﬞלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃
מאֿוּם֩ (קו״כ-אם) ל-קרי,ק13-קרי=מוּם֩
-
=פטרבורג-EVR-II-B-55,ש2 (סימן רפה באות אל״ף ונקודת שורוק באות וי״ו); אין בהם הערת קרי.
-
ל-כתיב=מֻאֿוּם֩ (נקודות של קובוץ באות מ״ם ושורוק באות וי״ו)
-
ק13-כתיב=מֻאֿום֩ (נקודת שורוק באות וי״ו)
-
ש1,ב1,ק-מ=מאוּם֩ (אין סימן רפה ואין הערת קרי)
-
קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
וּמַשְׂכִּלִ֣ים =ש1,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55,ק-מ,ב1 ומסורת-א (כתיב חסר יו״ד ומלא יו״ד)
-
ל=וּמַשְׂכִּילִ֣ים (כתיב מלא יו״ד ומלא יו״ד)
-
קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
וּֽלְﬞלַמְּדָ֥ם ל=וּֽלֲלַמְּדָ֥ם (חטף)
פרק ג פסוק ה
בְּעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרוֹקִיתָ֠א (קיתרס) [קַתְר֨וֹס] שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א תִּפְּל֤וּן וְתִסְגְּדוּן֙ לְצֶ֣לֶם דַּהֲבָ֔א דִּ֥י הֲקֵ֖ים נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מַלְכָּֽא׃
(קיתרס) [קַתְר֨וֹס] =ק-מ ובדפוסים (כתיב מלא יו״ד וחסר וי״ו); וכן הוא בכתב־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי"ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה, וכמו כן הוא בכמה כתבי־יד ספרדים מדויקים: תולדו (התנ"ך הקדום ביותר בתאריך ששרד מספרד): <https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/btv1b10539330f/f769.item.r=h%C3%A9breu%2025>; קטלוניה <https://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=harley_ms_1528_fs001r>; וליסבון [לאחר תיקון בראשון ובשלישי] <https://archive.org/details/lisbon-bible-images/page/n1221/mode/1up?view=theater>
-
ל,ב1,ש2-כתיב=קַיתְר֨וֹס (כתיב מלא יו״ד ומלא וי״ו)
-
ברויאר העיר (נוסח המקרא, עמ' 330, הערה 17*): "התיבה מצויה בפסוקים ה, ז, י, טו. בק-מ,ד כולם חסרים ו; בל הראשון מלא ו; ב-ש2 שני הרשונים מלאים ו; בב1 הראשון ושני האחרונים מלאים ו. שתיקת מסורה מורה כק-מ,ד." וכך הכריעו גם במג״ה.
-
הקרי נדפס בקורן בוי״ו מלא (כמו בכתי״ל) וברויאר הוריד אותה כדרכו; במהדורתנו השארנו אותה כדי להבליט את החלפת האותיות בין הקרי לכתיב.
שַׂבְּכָ֤א =ש1,ק-מ,ב1 (כתיב שי״ן)
-
ל=סַבְּכָ֤א (כתיב סמ״ך) וכן בקורן
-
ברויאר, סימנים, מכון ממרא
פְסַנְתֵּרִין֙ =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
-
ל!=פְּסַנְתֵּרִין֙ (פ״א דגושה)
-
הערת ברויאר (בספק אבל הוא ודאי)
-
קורן, סימנים, מכון ממרא
סוּמְפֹּ֣נְיָ֔א =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית ומ״ש (כתיב אל״ף)
-
ל!=סוּמְפֹּ֣נְיָ֔ה (כתיב ה״א) וכן בקורן
-
ברויאר, סימנים, מכון ממרא
פרק ג פסוק כה
עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֙יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י (רביעיא) [רְֽבִיעָאָ֔ה] דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין׃
*
בְּגֽוֹא־ =ל,ש1 ומסורת-ל,ד (מסורת-ל="כול לגוא נורא בגוא נורא כתב' א' וכול עבד נגו כת' חס א' ב[ר] מ'[ן] חד" (והוא כנראה "ועבד נגוא" ג,כט); מסורת-ד="כל גוא לגוא בגוא... כלהון כתיב א' בסוף" וכן בקורן) ומג״ה.
-
ק-מ,ב1,ש2=בְּגֽוֹ (כתיב חסר אל״ף בסוף) בהתאם למ״ג-ק-מ: "לגוא א כת בגו חס א", וברויאר הראה שהכתיב כאן ובשאר המקומות הדומים תלוי במחלוקת מסורה. מכיוון שברוב המקומות (ג, כה; ד, ז; ז, טו) תומכים רוב כתבי היד במ״ג-ק-מ (אבל לא בכולם), החליט ברויאר להדפיס בְּגֽוֹ (חסר א') נגד מסורת=ל,ד (!), וכן בסימנים ובמכון ממרא. גם בכתבי־יד ספרדים נוספים (כגון פריז 25, ליסבון [לאחר תיקון]) הכתיב חסר אל״ף.
-
כאן העדפנו את מסורות-ל,ד לא רק בגלל שהם רוב המסורות, אלא גם שמתוך לשונן נראה שהן מגיבות במודע למסורת האחרת ושוללות אותה. וכך הכריעו גם במג״ה.
__ ל=פרשה סתומה
פרק ה פסוק י
מַלְכְּתָ֕א לׇקֳבֵ֨ל מִלֵּ֤י מַלְכָּא֙ וְרַבְרְבָנ֔וֹהִי לְבֵ֥ית מִשְׁתְּיָ֖א (עללת) [עַלַּ֑ת] עֲנָ֨ת מַלְכְּתָ֜א וַאֲמֶ֗רֶת מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אַֽל־יְבַהֲלוּךְ֙ רַעְיוֹנָ֔ךְ (וזיויך) [וְזִיוָ֖ךְ] אַל־יִשְׁתַּנּֽוֹ׃
(וזיויך) [וְזִיוָ֖ךְ] =ק13,פטרבורג-EVR-II-B-92 ("וזיוך קרי"), וכמו כן בכת"י פטרבורג-EVR-II-B-55 ("ל יתיר י" ועיגול המסורה מעל אות יו״ד השנייה); וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן. אמנם בכתי"ק13 הכתיב "וְזִיוָ֖ךְ" (אין יו״ד שנייה), ובכל זאת יש בו הערת קרי (!).
-
ל="יתיר י", אבל גלגל המסורה קרובה לאות יו״ד הראשונה. גם נראה שהכתיב המקורי היה "וְזִיוָ֖ךְ" (כמו בכתי"ק13) ותוקן ל-"וְזִיוָ֖יךְ". אין הערת קרי בהקלדה.
פרק ה פסוק יט
וּמִן־רְבוּתָא֙ דִּ֣י יְהַב־לֵ֔הּ כֹּ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַּיָּא֙ וְלִשָּׁ֣נַיָּ֔א הֲו֛וֹ (זאעין) [זָיְעִ֥ין] וְדָחֲלִ֖ין מִן־קֳדָמ֑וֹהִי דִּֽי־הֲוָ֨א צָבֵ֜א הֲוָ֣ה קָטֵ֗ל וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מַחֵ֔א וְדִֽי־הֲוָ֤ה צָבֵא֙ הֲוָ֣ה מָרִ֔ים וְדִֽי־הֲוָ֥א צָבֵ֖א הֲוָ֥א מַשְׁפִּֽל׃
אֻמַּיָּא֙ =ק-מ,ב1 ובדפוסים
-
ל!=אֻמַיָּא֙ (חסר דגש באות מ״ם)
-
הערת ברויאר
הֲוָ֨א =ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברניות ומ״ש (כתיב אל״ף), וכן לתופעה השביעית והשמינית בסוף הפסוק הזה
-
ל!=הֲוָ֨ה (כתיב ה״א)
-
הערת ברויאר
-
קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
הֲוָ֣ה =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברניות ומ״ש
-
ל!=הֲוָ֣א (כתיב אל״ף)
-
הערת ברויאר
-
קורן, סימנים, מכון ממרא
הֲוָ֥א ל!=הֲוָ֥ה (כתיב ה״א)
-
ראו הערה בתחילת הפסוק
-
קורן, סימנים, מכון ממרא
הֲוָ֥א ל!=הֲוָ֥ה (כתיב ה״א)
-
ראו הערה בתחילת הפסוק
-
קורן, סימנים, מכון ממרא
מַשְׁפִּֽל =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברניות ומ״ש
-
ל=מַשְׁפִּֽיל (כתיב מלא יו״ד)
-
קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
פרק ה פסוק כט
בֵּאדַ֣יִן ׀ אֲמַ֣ר בֵּלְשַׁאצַּ֗ר וְהַלְבִּ֤שׁוּ לְדָֽנִיֵּאל֙ אַרְגְּוָנָ֔א (והמנוכא) [וְהַֽמְנִיכָ֥א] דִֽי־דַהֲבָ֖א עַֽל־צַוְּארֵ֑הּ וְהַכְרִ֣זֽוּ עֲל֔וֹהִי דִּֽי־לֶהֱוֵ֥א שַׁלִּ֛יט תַּלְתָּ֖א בְּמַלְכוּתָֽא׃
וְהַלְבִּ֤שׁוּ =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית וכן בדפוסים (כתיב חסר יו״ד)
-
ל!=וְהַלְבִּ֤ישׁוּ (כתיב מלא יו״ד)
-
הערת ברויאר
-
קורן, סימנים, מכון ממרא
(והמנוכא) [וְהַֽמְנִיכָ֥א] =ק-מ ומסורת-ל (וְהַֽמְנִוכָ֥א כתיב, וי״ו אחרי נו״ן במקום היו״ד של הקרי); וכן הוא בכתב־יד של כתובים מאת בנו של סופר כתי"ב1, יוסף בן בניה בן סעדיה בן זכריה, ובתנ"ך ליסבון.
-
ל-כתיב!,ש1,ב1=וְהַֽמְונִכָ֥א (כתיב וי״ו אחרי מ״ם לפני נו״ן) וכן בקורן; וראו לעיל פסוק ז'.
-
הערת ברויאר
-
סימנים, מכון ממרא
פרק ז פסוק יט
אֱדַ֗יִן צְבִית֙ לְיַצָּבָ֗א עַל־חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א דִּֽי־הֲוָ֥ת שָֽׁנְיָ֖ה מִן־[כׇּלְּהֵ֑ין] (כלהון) דְּחִילָ֣ה יַתִּ֗ירָה (שניה) [שִׁנַּ֤הּ] דִּֽי־פַרְזֶל֙ (וטפריה) [וְטִפְרַ֣הּ] דִּֽי־נְחָ֔שׁ אָֽכְלָ֣ה מַדְּﬞקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א (ברגליה) [בְּרַגְלַ֥הּ] רָֽפְסָֽה׃
לְיַצָּבָ֗א =ש1,ק-מ,ב2? (בטעם רביע), וכן בתנ"ך ליסבון; ברויאר הכריע לטובת טעם הרביע ע״פ מכתב שד"ל בנושא רביע לאחר פשטא שנדפס בסוף הספר "תורת אמת" ליצחק בער, עמ' 65-69, וגם אנחנו קיבלנו את דעתו. הספר נמצא בקישור זה: <https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Torat-Emet-Baer-1853-HB39600.pdf>. וכן במג״ה.
-
ל,ב1,ש2=לְיַצָּבָ֔א (בשתי נקודות של טעם זקף קטן)
-
הערת ברויאר
דִּֽי־פַרְזֶל֙ =ש1,ק-מ,ב1,ב2 ובדפוסים
-
ל!=<דִּֽי פַרְזֶל֙> (חסר מקף; וראה לעיל פרק ב' פסוק מ"א) אבל המקליד תיקן בלי להעיר
-
הערות ברויאר ודותן
(וטפריה) [וְטִפְרַ֣הּ] ל=יתיר י' אבל המקליד לא ציין את הקרימַדְּﬞקָ֔ה ל=מַדֲּקָ֔ה (חטף)
(ברגליה) [בְּרַגְלַ֥הּ] ל=יתיר י' אבל המקליד לא ציין את הקרי
פרק ז פסוק כא
חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וְקַרְנָ֣א דִכֵּ֔ן עָבְדָ֥ה קְרָ֖ב עִם־קַדִּישִׁ֑ין וְיָכְלָ֖ה לְהֹֽן׃
עָבְדָ֥ה =ל,ב1,ב2?[נכתבה בו א' ונמחקה!],ש2 וקונטרסי-א ומסורת-ש1 שנעתק ממנו (כתיב ה״א); ראו במאמרו של עופר, "קונטרסי המסורה" עמ' 160, וכן הוא במהדורת בער ואצל ברויאר ומג״ה.
-
ש1!,ק-מ=עָבְדָ֥א (כתיב אל״ף) וכך היה בבמהדורתו הראשונה של ברויאר ע״פ רוב כתבי־היד ונגד הערת המסורה (וכן בקורן ובעקבות ברויאר במכון ממרא), ואח"כ מצא תימוכין לכתיב בה״א בכתבי־יד נוספים.
-
סימנים
לְהֹֽן =ש1,ק-מ,ב1,ב2 ומסורת-ל וטברנית
-
ל!=לְהֽוֹן (כתיב מלא)
-
הערת ברויאר