פרק ז פסוק סז

מִ֠לְּבַ֠ד עַבְדֵיהֶ֤ם וְאַמְהֹֽתֵיהֶם֙ אֵ֔לֶּה שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֔ים שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֣ים וְשִׁבְעָ֑ה וְלָהֶ֗ם מְשֹֽׁרְﬞרִים֙ וּמְשֹׁ֣רְﬞר֔וֹת מָאתַ֖יִם וְאַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה׃

מְשֹֽׁרְﬞרִים֙ =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים


וּמְשֹׁ֣רְﬞר֔וֹת =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
מָאתַ֖יִם וְאַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה =א(ק),ל,ש1,ק13 ומ״ג דפוס ונציה (בשונה מספר עזרא, אין כאן פסוק נוסף "סוּסֵיהֶ֕ם..." המסתיים באותן שלוש מילים ("מָאתַ֖יִם וְאַרְבָּעִ֥ים וַחֲמִשָּֽׁה"); כתבי־היד הטברנים ממשיכים "גְּמַלִּ֕ים", אחרי רווח של פרשה סתומה לפי קמחי ובכתי״ל (בכתי״ש1 אין פרשה). <א(ק)=במקצת ספרים כ"י לא נמצא פסוק זה ועי' מ״ש? כן לא נכתב הפסק (קמחי עוד מחק את המילה הראשונה "סוּסֵיהֶ֕ם" ושם את כל הפסוק בסוגריים עגולים).> סכום הפסוקים הרשום בכתבי־היד לספר עזרא כולו (685) מתאים לנוסח הטברני בלי הפסוק הנוסף.

פרק ט פסוק לז

וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵ֠ינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃

גְּ֠וִיֹּתֵ֠ינוּ =ל,ש1,ק13,ש2 ומסורת-ל וטברנית (יו״ד ראשונה מנוקדת בנקודת חולם, וכתיב מלא יו״ד בסוף), וכך הוא בשתי מהדורותיו האחרונות של ברויאר (ובסימנים) ובמג״ה.


גְדֹלָ֖ה =ש1,ק13,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו)