נוסח=ל (אין געיה); ק,ש1=טָֽמְאָ֛ה (געיה באות טי"ת). ראו בפירוש דעת מקרא מאת משה זיידל (הערה 23): "מחלוקת אם הטי"ת בגעיה (עי' 'מנחת שי'), ובמחלוקת זו תלויה מחלוקת שניה: אם הקמץ גדול או קטן, ואם הוא פועל עבר לנקבה, או שם על משקל 'חכמה'. והעיר הרב ברכר שאפילו לדעת הסוברים, שיש געיה בטי"ת, יתכן לומר שהוא שם על משקל 'חכמה' או שם פועל. ודבריו נכונים מאוד, שמצינו געיות גם בקמץ קטן מעיקרו, כמו: שמרה נפשי כי חסיד אני (תה' פו ב) – שיש געיא בשי"ן, ועוד כיוצא בזה, או שם פועל כמו: לטמאה בה (ויק' טו לב)... ואולם העניין אינו משתנה גם אם נפרש, ש'טמאה' הוא שם עצם על משקל 'חכמה', וטי"ת בקמץ קטן כמו 'טמאה' טי"ת בקבוץ: בעבור הטומאה שטמאתם את הארץ תחבל. ומעין זה אפשר לפרש גם אם 'טמאה' הוא שם פועל. ומתרגום יונתן ורש"י נראה ש'טמאה' הוא שם פועל עם כינוי...". לפי ויינברג הקמץ קטן, בין אם תיבת טָמְאָ֛ה היא שם עצם (3.1.4) ובין אם היא שם הפועל (3.2.1.2), וכך היא מסומנת במילון של דוידזון, אך לא בתנ"ך קורן החדש ובסימנים.